הפירמידות במצרים, אשר חלקן נמנות עם המבנים הגדולים ביותר שנבנו בידי אדם,
מהוות במשך אלפי שנות קיומן את אחד הסמלים המובהקים לתרבות מצרים העתיקה. הפירמידות נבנו על ידי המצרים הקדמונים בגדתו המערבית של נהר הנילוס - ארץ המתים לפי אמונתם,
וזאת מפני שהיה זה המקום שבו נראה אל השמש שוקע בסופו של כל יום. את בתי המגורים שלהם בנו הקדמונים בגדתו המזרחית של הנהר,
שם נראתה השמש מפציעה וזורחת בכל בוקר.

כיום נהוג לחשוב כי צורתן של הפירמידות מייצגת את הסוללה הקדומה שממנה, לפי אמונתם של המצרים, נברא העולם כולו.
סיבה נוספת לצורת המבנה היא התיאור המופשט לפיו הפירמידה מייצגת את התפשטותן של קרני השמש אל הארץ.
סיבה זו מחוזקת על ידי העובדה שבימי קדם היו הפירמידות מצופות במשטחי אבן גיר מבריקים ובוהקים אשר הפיצו את אור השמש המשתקף מקירותיו של המבנה למרחקים גדולים. גם הכינויים שבהן כונו חלק מהפירמידות נקשרים לרוב להארת השמש,
דוגמת שמה המקורי של הפירמידה הנוטה בדאשור:
"הפירמידה הזורחת הדרומית" ופירמידת "זריחת סנווסרט". בעוד ההסכמה על היות הפירמידה מבנה קבורה היא נחלת כלל החוקרים,
ישנה אי הסכמה בסיסית באשר למיתוסים ולעקרונות ה"דתיים"
כביכול אשר התפתחו סביב חקר הפירמידות במרוצת השנים. אחת התאוריות אשר התפתחה וזכתה להכרה מסוימת
היא התאוריה המתארת את הפירמידות כמכונות משוכללות להחייאת המתים. תאוריה אחרת מציעה כי הפירמידות היוו מעין "משגר"
של נשמת הפרעה אל חלק מסוים בשמי הלילה, שם, לפי האמונה המצרית, נמצא השער הישיר למעבר לעולם הבא. ראיה התומכת בתאוריה זו נמצאה בפירמידה הגדולה של גיזה והיא הימצאותו של פיר צר וארוך שתחילתו בחדר הקבורה הפרעוני וסופו בדופן
החיצונית של הפירמידה.
פיר זה מקשר בין חדר הקבורה לנקודה בשמים שם נמצא השער השמיימי. בתקופת השושלות המוקדמות במצרים העתיקה,
היה נהוג לקבור
את בעלי הממון במבנים דמויי ספסל אשר נקראו "מסטבה". הפירמידה הראשונה המופיעה בתיעוד היסטורי כלשהו נזקפת לזכות האדריכל המצרי אימחוטפ, אשר תכנן את קבר הפרעה ג'וזר. בפירמידה זו נהגה לראשונה הרעיון למקם מספר
"מצטבות" זו על גבי זו, בכך להשיג מעין פירמידה מדורגת בגסות. התוצאה הייתה הפירמידה של ג'וזר אשר הייתה המבנה הראשון שבו בא לידי ביטוי הרעיון של יצירת
"מדרגות" שישמשו את נשמת הפרעה המת בעלייתה לשמיים. ההשפעה שהייתה למבנהו החדש של אימחוטפ על המצרים הייתה כה גדולה,
עד שבמשך מאות שנים
עוצבו קברי הפרעונים בצורתו ובהתאם לעקרונות הבניה בהם נבנה. תור הזהב של הפירמידות התרחש במקביל לתור הזהב של הפרעונים שזכו להיקבר בהן -
תחילת תקופת הממלכה הקדומה.
בתקופה זו היו הפרעונים שליטים כל יכולים אשר נחשבו לאלים בקרב העם, דבר שהיווה תמריץ גדול להשקעה הרבה הכרוכה בהקמת פירמידה.
עם ירידת מעמד הפרעונים לתפקיד
השליטים הארציים בעל תפקיד בירוקרטי בעיקרו, פחתו גם הרצון והיכולת לבנות מבני קבורה מפוארים.
אט אט החלו הפירמידות להפוך למבנים קטנים יותר, אשר נבנו בחופזה וברשלנות ולרוב לקו בתכנון קלוקל. שנים רבות לאחר תום תקופת בניית הפירמידות במצרים, זכו הפירמידות לתחייה מחודשת בתחומי הממלכה השכנה סודאן,
לאחר שרובה של
מצרים נכבש על ידי ממלכת נפטה הסודנית.
חרף פרק הזמן הקצר של שלטון מלכי נפטה,
הרושם שהותירו מבני הקבורה העתיקים על השליטים החדשים היה עז עד מאוד,
ובמהלך תקופת ממלכת מרו המאוחרת (300 לפנה"ס - 300 לספירה) נבנו בתחומי סודאן יותר ממאתיים פירמידות חדשות אשר הושפעו רבות מאחיותיהן המצריות.

כיום נהוג למנות בתחומי מצרים בין 80 ל-110 פירמידות מוכרות.
הסיבה לכך שהמספר אינו מוחלט טמונה במצבן הרעוע של רבות מהפירמידות הקטנות,
הנראות היום כלא יותר מערמת עפר מלאכותית וקטנה.
מרביתן של פירמידות אלו החלו להיחקר על ידי הארכאולוגים רק לאחרונה.
מרבית הפירמידות במצרים מרוכזות במתחמי קבורה גדולים בהם נבנו מספר פירמידות. החשובים באתרים אלו מפורטים בהמשך,
לפי מיקום גאוגרפי, מצפון לדרום: